שלוש פעמים בשנה

העליות לרגל לירושלים היוו סוג של זרימת דם בגופו של עם ישראל בארצו, והיות שהן בוצעו על פי רוב – ובכן – ברגל, הן הביאו גם לידי שיפור בזרימת הדם (לא כמטפורה אלא באופן מילולי) בגוף של המשתתפים עצמם.  בקיצור: התעלות הנפש פוגשת חילוץ עצמות.  אנו סבורים שהגיע הזמן לחדש מנהג יפהפה זה.

דמיינו עשרות אלפי ישראלים יוצאים מדלתות בתיהם עם כל המשפחה מספר ימים לפני (למשל) חג השבועות, או במהלך חול המועד סוכות או פסח, ופשוט הולכים.  דמיינו מערך משאיות שסוחב את הציוד ואת המזון (זאת לא רמאות: בימים ההם היו חמורים ופרדות), חובשים ומלווי נשק ליתר ביטחון, ונקודות מפגש מחוץ לכל שכונה, כל יישוב, כל עיירה, כל עיר.  דמיינו לינה בנקודות האלה: מדורות, שירה בציבור, סיפורים, הופעות, הצגות, משחקים לילדים (ולמבוגרים), טיפוס על הרים, שחייה במעיינות, ילדים שחווים את ארץ ישראל באופן מוחשי (ולא את חו"ל באמצעות מסך), יצירת חברויות חדשות – בקיצור: כיף חיים!  ואז מפגש אחד ענק של כל העולים לרגל היכנשהו, לדוגמא, ביער ירושלים (או מה שנשאר ממנו).  והדובדבן שבקצפת, שיחות ארוכות אל תוך הלילה סביב השאלות העמוקות והתכנון המעשי של מאבק "עברי אנכי".  אין דברים כאלה…

נשמע כמו חלום?  אנו משוכנעים שאפשר להגשים אותו.  אי לכך, אנו מבקשים מכל מי שחושב שזה רעיון יפה וחשוב, לפנות אלינו כדי להצטרף, בשלב הראשון, לסיעור מוחין (בכתב, בזום) סביב המיזם.  השתתפותם בדיון של כאלה שמתמחים בטיולים, אספקה, ביטחון וכיוצא בזה תבורך במיוחד, אבל כולם מוזמנים, ובלבד שתבואו עם גישה חיובית לחלוטין ("אין בעיות, יש רק פתרונות", אמר פעם איש חכם).  אחרי שנתכנן את האירוע לשביעות רצוננו ונתייעץ עם עוד ועוד מומחים, נפתח את הרישום לכל מי שמעוניין (בלי שום התחייבות, כמובן).  אלה שרוצים לבנות מיזם זה יש מאין מוזמנים אם כן לפנות כבר עכשיו לכתובת:Ivri.Daber.Ivrit@gmail.com מחכים לשמוע מכם

כתוב לי תגובתך: