הסבים והסבתות שלנו באו לכאן מארבע קצוות תבל וחוללו לא פחות מנס: הם חיברו מחדש את עמנו המפוזר, היפרו מחדש את אדמתנו העקרה, השיבו מחדש את עוצמתנו האבודה, ואולי המדהים מכל, החיו מחדש את שפתנו המתה זה אלפיים שנה.  הם הפכו אותה למכשיר תקומתנו בארצנו, לניב חלומותינו ויצירתיותנו, לעוגן זהותנו הלאומית ולסמל של תשובתנו לעצמנו אחרי מאות בשנים של התבוללות בתוך חברות ותרבויות של אחרים. "העברית", הסביר דוד בן גוריון, "היא המלט התרבותי של אומתנו המתחדשת".

והנה, עם חלוף פחות משלושה דורות, דוהרים אנחנו – כמעט כל החברה הישראלית – במרוץ פרוע אל עבר הכחדת שפתנו הלאומית, שדינה כדין מחיקת ייחודיותנו ועצמאותנו התרבותית ובסופו של דבר ניתוק הקשר שלנו למורשתנו ולארצנו.  דור שלם של ישראלים היום גדל על פסקול ותפאורה שהם הופכים יותר ויותר לאמריקאיים, הן בעולם החיצוני והן בתוך מקבילו ה"מדומה".  צעירים ישראלים רבים רואים בנטישת התרבות העברית-יהודית והתמזגות בתרבות הבינלאומית-המערבית מעשה "מתקדם", "נאור" ו"קוסמופוליטי", ומחזיקים בדעה ש"אנחנו כלום; הם הכל" – אותה תפישה בדיוק שקמה התנועה הציונית לתקנה לפני יותר ממאה שנה.

ובכן: הגיע הזמן לתקן אותה שוב…

אנו, החתומים מטה, יהודים ישראלים גאים הנחושים בדעתנו לשמור על זהותנו וייחודיותנו הלאומית, פונים אליכם, בעלי הקניונים, החנויות, המסעדות, מקומות הבילוי, וכל יתר המוסדות השונים והמגוונים בארץ: עזרו לנו לשמור על עתידו של עם ישראל, על הכבוד העצמי הלאומי שלנו ועל תכלית קיומנו כאן בארץ.  אל תיקחו חלק במגמה שמרחיקה את ילדינו משפתנו, מתרבותנו וממורשתנו הנצחיות.  דעו לכם, שהמיתוג והשיווק הלוע"זי איננו מושך או "מגניב" אותנו; הוא דוחה ומרחיק אותנו ממוסדותיכם וממוצריכם.  אנו חיים במדינת ישראל: שימו לנו שירים בעברית, המציאו לנו סיסמאות עבריות, תתלו לנו שלטי חוצות בעברית, כנו את עצמכם ואת סחורתכם בשמות עבריים, תקשטו את חלונותיכם ופרוזוריכם בקישוטים עבריים-ישראלים-יהודיים-ציוניים.  סייעו לנו להרגיש בנוח להביא את משפחותינו למקומותיכם ולהנות ממה שיש לכם להציע.

אנחנו לא מעוניינים להיות עם אחר – החקיינות היא תכונה מבישה ובזויה; אנחנו מעוניינים להיות עצמנו.     

על החתום: